הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים המתארים את הטיול שלנו טיול זוגי בפנמה ומלבד תיאור הטיול תמצאו כאן גם הרבה טיפים.
לפוסט הקודם- סנטה קטלינה, פלאיה ונאו וסיום בפנמה סיטי
לרשימת כל הפוסטים
29/4/2022
אחרי 3 ימים מהנים אנחנו עוזבים את בוקאס דל טורו.
שוב עולים על טקסי-מים ושטים לאלמירנטה ((Almirante שנמצאת ביבשה, שם גם השארנו את הרכב בחניון מוסדר.
הפעם הים חלק והשייט עובר עם פחות קפיצות. או שאולי כבר התרגלתי?
אפילו הטפטוף שהתחיל לא מלחיץ אותי.
התכנית המקורית שלנו היתה לעבור לבוקאס עם הרכב באמצעות מעבורת מאלמירנטה לבוקאס, כדי שנוכל לטייל באי עם הרכב (סיפרתי על זה בפוסט הקודם).
בדיעבד, טוב שהשארנו את הרכב באלמירנטה. בוקאס ממש קטנה, אין צורך ברכב, ואת הנסיעה באי אפשר לעשות באוטובוס או לשכור טוסטוס כמו שאנחנו עשינו.
באלמירנטה אנחנו אוספים את הרכב. לפנינו נסיעה ארוכה עד לסנטה קטלינה (Santa Catalina).
יוצאים לדרך לכיוון סנטה קטלינה. גוגל מפות מראה 6.5 שעות נטו (380 ק"מ בערך).
קטן עלינו. רואד טריפ זה בנשמה שלנו.
מאחר שכבר נסענו בכביש הזה, אני מחליטה לפתוח מחשב ולעבוד קצת, אבל הסיבובים התכופים בכביש כמעט מעיפים לי את המחשב מהיד.
אחרי חצי שעה אני מוותרת וחוזרת להסתכל על הנוף היפה והמוכר.
אחרי שעתיים נסיעה אני מרגישה שאני צריכה קפה. המוח שלי מתחיל להצטמצם ורק קפה יעיר אותו, אבל לכו תמצאו קפה בג'ונגל הזה. בקושי דוכני מזון יש כאן.
"לא נורא", אני אומרת, "כשנגיע לכביש המהיר של פנמה (זה שחוצה את כל המדינה, כמו כביש 6) נעצור באיזה בית קפה".
אז זהו, שלא!
לא קפה ולא נעליים.
אפילו לא בתחנות הדלק בדרך.
אפילו לא בתחנת הדלק בה עצרנו לקפה בדרך הלוך.
אחרי 4 שעות נסיעה אני כבר בעניין של ארוחת צהריים, אבל אין מסעדה נורמלית פתוחה במאה הקילומטרים האחרונים ולפי גוגל גם לא במאה הבאים.
עברנו כבר 5 שעות נסיעה עם עצירה אחת לשירותים. הראש מפוצץ, הגוף לא מבין מה נסגר והעייפות חוגגת.
תיכף יורדים מהכביש המהיר לכביש צדדי המוביל לסנטה קטלינה ואני לא בטוחה מה אני יותר: רעבה או עייפה.
הדרך עצמה יפה, כמו כל הדרכים בפנמה. חוות בקר פרושות לאורך הדרך. העיירות יותר יפות, מתוחזקות. אפילו הכביש מתוחזק.
"תוציאי מצלמה מהר", הוא אומר לי פתאום.
אני מרימה את הראש ומול פרצוף שלי קאובוי מקומי מעביר עדר פרות קטן.
מה קשור עכשיו קאובוי?
הוויז לוקח אותנו לדרך צדדית יותר. באמת צדדית. כל הדרך בורות בכביש, או יותר נכון: יש קצת כביש בין הבורות.
אחרי 7 שעות נסיעה בלי אוכל ועם עצירות מצטברות של חצי סה"כ אנחנו מגיעים למלון שהזמנו רעבים ועייפים.
התכנית היתה לפרוש את הנסיעה על פני יותר שעות ולעצור 2-3 פעמים בדרך, אבל באמת שלא היה איפה לעצור.
סנטה קטלינה היא עיירת דייגים קטנה, שממוקמת בפינה נידחת בצד של האוקיינוס בפנמה. בעבר היא שימשה כצומת למבריחי סמים מקולומביה, אך כיום היא מתפרנסת בעיקר מתיירות, כשעיקר הפעילויות בעיירה הן גלישת גלים, שנורקלינג, צלילה ושייט. בכלל, העיירה מושכת אליה בעונת התיירות לא מעט גולשי גלים בזכות הגלים הגבוהים לחופיה.
לא רחוק מסנטה קטלינה נמצא האי קוייבה (Coiba) – אי קטן ומעט מבודד עם צמחיה טרופית עבותה, חופים חוליים ומפרצים בהם ניתן לשנרקל. הדרך היחידה לעבור בין החופים באי היא בשייט כי אין מעבר בתוך הג'ונגל באי. האי קוייבה נחשב לאחת האטרקציות היפות בסנטה קטלינה ולא מעט סיורי שייט יוצאים אל האי.
אנחנו מגיעים עייפים ורעבים אל המלון שלנו בסנטה קטלינה.
לקחנו מלון מהמם שנראה כמו כפר נופש קטן, הצופה אל האוקיינוס ואל האיים שממול.
בעל המלון פוגש אותנו בחיוך רחב: "שלום, אני ישראל".
"מה ישראל? אנחנו מישראל", אני עונה ובראש מסמנת לעצמי לחקור את העניין הזה של השם שלו.
מסיימים צ'ק אין, מכינים קפה ויושבים על מיטת שיזוף מול הים לקבל את השקיעה.
איזה כיף שמחר אנחנו גם פה. רק בשביל זה היה שווה לעשות את הדרך הארוכה.
סיום מקסים ליום קשה.
הולכים לישון ופתאום "בום".
רעש כזה של ירייה.
הוא יוצא החוצה, מסתכל, חוזר ואומר: "נפל מנגו מהעץ על הגג של החדר שלנו".
מסתבר שיש כאן במתחם עצי מנגו ענקיים, בדיוק מעל החדרים.
בכל פעם שנופל מנגו על גג העץ של הבקתה אני קופצת מחדש, למרות שאני יודעת שזה מנגו.
בבוקר ספרנו 30 מנגו בחצר.
הולכת לכבות את האור ובזווית העין אני רואה תנועה קטנה מהמטבחון בחדר שלנו.
סרטן.
סרטן נכנס אלינו לחדר ומטייל במטבח.
אני מעירה את הבעל שכבר נרדם מזמן ואיך שאנחנו מדליקים את האור, הממזר מתחבא מאחורי הארון.
תוך שניה אני מעלה את כל מה שעל הרצפה אל השולחנות כי מה שחסר לי זה ללבוש משהו עם סרטן.
איך אני ארדם עכשיו?
ואיך לעזאזל הוא נרדם תוך שניה?
מתעוררת באמצע הלילה ורואה סרטן קטן נוסף מטייל בחדר.
מאיפה הם נכנסים, לעזאזל?
מסתובבת והולכת לישון.
Vista Coiba Villas & Restaurant –מקום מקסים עם אווירה טובה ונוף מעלף מהחצר. כל החדרים נמצאים בקומת קרקע (קצת כמו קיבוץ). בחדרים יש טלויוזיה, מזגן, מטבחון מאובזר, פינת אוכל קטנה וגם ערסל וכסאות ישיבה במרפסת.
הבריכה טובה, יש דשא ענק מול הים ומתחם האוכל פשוט ומקסים.
הדבר הכי חשוב כאן זה שבעל המקום נמצא כל הזמן במתחם ומוכן לעזור תמיד ובחיוך.
מומלץ.
30/4/2022
בום.
בום.
בום.
טוב, הבנו, לא צריך להפיל מנגו מהעץ על הגג כדי שנתעורר.
הולכת לשירותים ועל הדלת מטפס הסרטן שהיה אתמול במטבח.
ואני חשבתי שהם לא מטפסים.
רק שלא ייכנס למזוודה.
בחיי, אני מרגישה כמו בהישרדות. כאילו אני באקווריום של סרטנים.
הלו? מישהו כאן מנסה להעביר אלי איזה מסר?
בארוחת הבוקר אני פונה לישראל, המנהל, ואומרת לו: "יש לנו סרטנים בחדר. אני רוצה לעבור חדר".
"אההה", הוא עונה לי, "זה ככה בכל החדרים. אל תדאגי, כשינקו את החדר יוצאו את הסרטנים".
ובאמת, מאז שניקו את החדר לא ראיתי אף סרטן בפנים.
אבל בחוץ, חגיגה.
סרטנים, רבותי, סרטנים בכל מקום.
גדולים, קטנים, בתוך הכיור בבריכה, על הדשא, חיים, מתים, מפוזרים לחלקים.
רק שאני לא אדרוך עליהם.
אני משלימה עם זה שיש סרטנים בחיי ואת שאר היום אנחנו מבלים בבריכה, מול האוקיינוס.
איזו שלווה. איזה כיף.
בריכה, אוכל, מנוחה וחוזר חלילה.
נראה לי שהשלמנו את מכסת הבריכה שלנו לשנים הקרובות.
תוך כדי רביצה בבריכה מתחיל לרדת גשם.
"רגע" , אני אומרת לו, "אני נכנסת למים כדי לא להירטב…"
הגשם פסק ואנחנו נוסעים אל מרכז העיירה.
לסנטה קטלינה יש מרכז קטן עם מסעדות מקומיות, בתי מלון קטנים, חנות גלידה, מכולת, בנק ולא מעט חנויות גלישה, ציוד ספורט ימי, צלילה ושייט.
אנחנו מסתובבים קצת בעיירה, אבל ממצים אותה מהר מאוד ונוסעים אל "החוף" של סנטה קטלינה – חוף קטן עם חול כהה כשרק שביל עפר מוביל אליו. לצידי השביל יש כמה בתים, חלקם נטושים עם ציורי גרפיטי.
בעיני חוף לא כל-כך מזמין.
מסתובבים וחוזרים למלון המושלם שלנו כדי ליהנות עוד קצת מהבריכה ומהנוף.
1/5/2022
יוצאים מהמלון שלנו לכיוון פלאייה וונאו.
לפנינו נסיעה של 5 שעות נטו (300 קמ). אני שמה "כוורת" בטלפון ושרה איתם בהנאה. מזל שרק בעלי שומע את הזיופים.
אני מסתכלת בטלפון שלו, שם נמצא המסלול שלנו להיום ורואה נסיעה של שעתיים במקום חמש שעות.
"מה שמת כיעד סופי בוויז?" אני שואלת אותו.
"את העיר סנטיאגו בדרך" הוא עונה.
"למה?"
"כי יש שם בית קפה."
מכיר אותי האיש שלי ומקדים תרופה למכה.
פתאום רכב ממול מהבהב לנו תוך כדי נסיעה.
ואחריו עוד אחד.
"בטח יש משטרה בדרך", הוא אומר ומוריד מהירות מ- 60 קמ"ש ל- 40 קמ"ש (כן, 40 פאקינג קמ"ש).
אחרי 5 דקות נסיעה אנחנו רואים ענפים ארוכים מסודרים לאורך הכביש ובנתיב ממולנו תאונת דרכים.
פסי האטה נוסח פנמה.
אחרי שאני גומרת להתעלף מצחוק אני מבינה שזה דווקא אילתור יפה.
את ההפסקה מהנסיעה אנחנו עושים בקניון של סנטיאגו (Santiago Mall). קפה אין כאן אבל גלידה טעימה דווקא יש. ושופינג כמובן.
הדרך לפלאיה וונאו ממשיכה לנו בנעימים והכבישים נוחים באופן מפליא.
פלאייה וונאו (Playa Venao) היא רצועת חוף עם חול שחור שנמצאת בפנמה בצד של האוקיינוס ונחשבת לאחד החופים המתויירים בפנמה ואחד המקומות הטובים בפנמה לגלישה. מסביב לרצועת החוף נבנו מלונות ומסעדות. הכביש כאן הוא בעצם כביש חול שעובר בין המלונות.
חוץ מגלישה אפשר לצאת כאן לטיול סוסים ואפילו ראיתי פרסומת לאומגות.
אנחנו מגיעים אליה בשביל הים והאווירה הנעימה.
המלון שלנו Villa Marina Lodge & Condo נמצא על קו המים, 2 מטר מהחוף החולי של פלאיה וונאו.
אנחנו מזמינים פיצה ויושבים לאכול אותה על החוף.
גן עדן.
אני מפה לא חוזרת.
"אחרי הפיצה, בוא נעשה הליכה לאורך החוף", אני אומרת לו.
"את בטוחה?" הוא עונה לי.
"כן, משהו בקטנה", אני עונה, לא לפני שמוודאת שבחוף הזה אין סרטנים…
מפה לשם הליכה על החוף של חצי שעה + חזרה לאורך הכביש עוד חצי שעה.
אחרי החום, הלחות והמאמץ בהליכה אנחנו נכנסים לבריכה כדי להירגע.
אמרתי כבר שמפה אנ'לא חוזרת?
השעה כבר 21.30 ואנחנו מחפשים מסעדה פתוחה לארוחת ערב. במלון שולחים אותנו למסעדת חוף ליד מלון סלינה בשם LA Palma Beach Club ,Playa venao – מסעדה טובה עם אוכל מגוון ואווירה של חופש וכיף.
תוך כדי המתנה לארוחה אני מסתכלת סביבי. כולם כאן בגיל של הילדים שלי.
"אנחנו מעלים כאן את ממוצע הגילאים בצורה דרסטית", אני אומרת לו ושנינו צוחקים.
2.5.2022
תקשיבו, החיים פה ממש קשים. באמת.
אנחנו קמים לבוקר נעים בפלאיה וונאו ומתלבטים מה לעשות קודם: ללכת לים או להיכנס לבריכה?
מבט אל מעבר לבריכה מגלה לנו שהים ברח. שעת השפל עכשיו והים רגוע.
"שנלך לים?", אני מציעה.
אנחנו מתקרבים אל החוף ומתוך החורים בחול יוצאים עשרות סרטנים גדולים וצבעוניים. מסתבר שבבוקר החוף מלא בסרטנים, או אולי בגלל השפל הם יוצאים מתוך החול?
אנחנו הולכים לכיוון הים, או יותר נכון בתוך בית קברות של חלקי סרטנים. אני אחריו בטור עורפי כדי שאם ניתקל במשהו זז אני אהיה מוגנת.
אחרי כמה דקות של בהייה על הים אני שותה מיץ אומץ ונכנסת למים.
בראש שלי אני רבה עם עצמי: "למה לא הבאת סנדלים? ואם תדרכי עכשיו על סרטן?"
בשלב מסויים אני מוותרת ונתלית עליו במים בלי לדרוך על הקרקע, כי למה התחתנתי עם מישהו גבוה אם לא בשביל זה?
אחרי הים אנחנו הולכים לבריכה ואז לאכול בחומוסייה המקומית (La Hummuseria) ואז לנוח.
ככה אנחנו נעים בסוג של חיים מקבילים נטולי דאגות.
אני קוראת לזה "החופשה של הטיול", קונספט שאני מנסה לעמוד בו בכל טיול.
בשאר היום אנחנו מסתובבים בין המסעדות והבארים לאורך החוף. קצת מזכיר את אילת לפני 30 שנה, אבל יותר יפה.
שומעים המון עברית בין הצעירים שמבלים כאן ומיד עולה המחשבה 'איפה אנחנו היינו בגיל שלהם'?, תכל'ס-עם תינוקת.
מחר צפויה לנו נסיעה ארוכה לפנמה סיטי. וויש מי לאק.
מלון Villa Marina Lodge & Condo – מלון מהמם ביופיו, ממש על החוף. החדרים גדולים ונקיים, מיטה גדולה ומפנקת עם 2 כריות לכל אחד. מזרון נוח מאוד.
צוות חייכן ואדיב. המלון נקי, עם בריכה יפה הצופה אל הים.
דה-בסט.
המלון מרוחק יחסית ממרכז העניינים, כרבע שעה הליכה על החוף אל המרכז.
3/5/2022
כבר מתחילים להריח את סוף הטיול.
אנחנו עוזבים את פלאייה וונאו הנהדרת.
לפנינו נסיעה ארוכה של 6-7 שעות אל פנמה סיטי. הגב שלי כבר תפוס בגלל הנסיעות הארוכות כאן. לא רק שממוצע הנהיגה כאן הוא 60 קמ"ש, גם הכבישים ממש גרועים. המון בורות מיותרים.
לפעמים נראה לי שהם עשו את הבורות בכוונה, כדי שאנשים יסעו לאט.
במהלך הנסיעה אנחנו עוצרים לצהריים במסעדת דרכים (Carlitos -SAJALICES) על כביש 1, בדרך לפנמה סיטי.
עד שהפיצה והאמפנדס מגיעים, אני מתעדת את המסעדה היפה הזו.
מגיעים לפנמה סיטי היישר לבדיקת קורונה (קונקשיין בארה"ב מחייב בדיקת קורונה) ומשם למלון.
כבר ארזנו מחדש את המזוודות וכל מה שנותר זה לצאת לאכול ארוחת ערב בקסקו וייחו, העיר העתיקה בפנמה סיטי עם המבנים הקולוניאליים המיוחדים והמרפסות המהממות. אנחנו משוטטים בין הסמטאות והראש שלי כל הזמן למעלה, לכיוון המרפסות.
התלהבתי ממנה כשטיילנו בה בשעות היום כשהגענו לפנמה ואני מלהבת ממנה אף יותר עכשיו, בערב, כשהכל מואר ומקסים.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים במסעדה איטלקית בשם Pastissima. המסעדה יפיפייה והאוכל ממש טעים.
זהו,
מחר סידורים אחרונים ולאחר מכן עולים לטיסה.
בזה מסתיימים שידורינו לטיול לפנמה (בתקווה שהכל יעבור חלק ובלי דרמות מיותרות).
נתראה כבר בארץ ותודה שטסתם קמחי ❤️❤️
מקווה שנהניתם מהקריאה ואף קיבלתם טיפים ורעיונות לטיול בפנמה.
לכל הפוסטים על פנמה
It Is Only Fair To Share
אושרה קמחי
בלוגרית טיולים ויועצת טיולים בארצות הברית, עם התמחות בטיול עם קרוואנים בארצות הברית.
את האהבה לטיולים רכשתי עוד כילדה בתנועת הנוער, ואח"כ לאחר הצבא בטיולים בארץ ובעולם.
מתוך האהבה שלי לטיולים ולתכנון טיולים למדתי וסיימתי בהצלחה קורס סוכני נסיעות ויועצי תיירות.
אושרה קמחי
יועצת טיולים לארצות הברית ומערב קנדה, עם התמחות בטיול עם קרוואן בארצות הברית וקנדה.
אני עוזרת למטיילים לבנות את מסלול הטיול שלהם ולצאת לדרך מתוך ידע ובטחון.
אני גם בלוגרית טיולים – יש לי בלוג טיולים עם מידע על טיולים בארצות הברית, טיולים בקרוואן וכן טיפים ומדריכים לטיולים בעולם.
מתוך האהבה שלי לטיולים ולתכנון טיולים למדתי וסיימתי בהצלחה קורס סוכני נסיעות ויועצי תיירות.
על המזוודות © 2019 כל הזכויות שמורות | עיצוב ובניית אתר על ידי 365evo Web Solutions
גילוי נאות: חלק מהקישורים באתר מספקים תגמול ע"י צד ג'.
אין הנהלת האתר אחראית לטיב המוצרים או השרותים. באחריות הגולשים לוודא לפני הרכישה שהמוצר/שרות אכן מתאים.
