אל לורטו (Loreto) במקסיקו הגעתי במסגרת טיול פרטי אליו הוזמתי דרך חברת טיירה מרינה טורס (Tierra Marina Tours), חברה אמריקאית המוציאה טיולי בוטיק פרטיים לקהל הישראלי.
לטיול הצטרפו זוג ישראלים נוסף (איילת וברק) וניר, הבת שלי. דרך העיניים שלה הבנתי עד כמה הטיול הזה מתאים גם למשפחות עם ילדים, במיוחד כטיול בר מצוה או בת מצוה.
כאן תוכלו לקרוא על החברה ומה כולל הטיול.
לפני לורטו עוד הספקנו לטייל גם בלוס אנג’לס ובסן דייגו.
לורטו היא גן עדן ממש. היינו שם 5 ימים ולא רציתי לחזור.
בנוסף לתיאור החוויות תמצאו כאן גם קישורים וטיפים על המקומות בהם ביקרתי.
אם תשאלו מקסיקני מצוי איפה נמצאת לורטו? הוא לא ידע על מה אתם מדברים.
לורטו היא עיר מדברית קטנה ואוטנטית (20,000 תושבים) במדינת באחה קליפורניה דרום (Baja California Sur) במקסיקו, היושבת לחופי מפרץ קליפורניה.
היא הוקמה בשנת 1697 ע”י מסיונרים ישועיים מספרד שהגיעו לאזור במטרה להמיר את דתם של האינדיאנים במקום לנצרות. בלורטו מצאו המסיונרים מעיין קבוע של מים מתוקים והחליטו להתיישב במקום. כאן הם בנו את המסיון הראשון בשרשרת המסיונים שנבנו לאורך החוף מלורטו ועד סונומה, לא רחוק מסן פרנסיסקו.
כיום לורטו היא עיר נופש תיירותית, אך לא הומה, וחוץ ממדבר וים יש בה גם שלל אטרקציות ופעילויות לכל גיל.
הדבר הראשון שהרגשתי כשהגעתי אליה הוא – רוגע. הכל רגוע, נעים, אנשים מחייכים, לא ממהרים לשום מקום. שונה מאוד מלוס אנג’לס וסן דייגו.
מבחינתי, היא היתה החופשה של הטיול.
את הטיסה ללורטו אנחנו לוקחים מעיר הגבול המקסיקנית טיחואנה (Tijuana).
יש כאן קטע מעניין- כדי לעבור את הגבול מסן דייגו לטיחואנה צריך לעבור את גשר cbx המהווה מעבר גבול בין ארה”ב מקסיקו.
חציית הגשר זה משהו חדש עבורי.
נכנסים לטרמינל של הגשר בצד האמריקאי, ממלאים טופס של מחלקת ההגירה של מקסיקו (כלומר אחד הדיילים במקום ממלא עבורנו ) ועוברים בגשר פנימי בין הטרמינלים היישר אל שדה התעופה של טיחואנה.
ניתן כמובן לעשות את זה לבד, אבל במקרה שלנו החברה (Tierra Marina Tours) דואגת לכל האישורים. רנדל מלווה אותנו בצד האמריקאי ואליאנה מחכה לנו בצד המקסיקני של הגשר ומלווה אותנו בטיסה עד ללורטו. פשוט מושלם.
הטיסה ללורטו אורכת כשעה. אנחנו עולים למטוס קטנטן. 3 מושבים בשורה. זהו.
כל כך קטן שנראה כאילו הוא צריך לנפנף בכנפיים כדי להתרומם.
הטיסה עוברת מעל טיחואנה וממשיכה אל המדבר של באחה קליפורניה. אני מסתכלת מהחלון וגומעת את המראות.
מגיעים לשדה התעופה של לורטו.
מה אני אגיד לכם, קפה בגדד זה פה. שדה פצפון באמצע המדבר, חום איימים (אנחנו באוגוסט מיינד יו) ואנשים חייכניים.
דיויד, המלווה שלנו בלורטו, מקבל אותנו בשדה התעופה ויחד נוסעים אל הבית בלורטו.
האמת, אין לי מילים. בית מקסים, ענק, עם 5 חדרי שינה. לכל חדש שינה יש מקלחת ושרותים פרטיים. בחוץ יש בריכה ושני מטר אחריה ים רגוע. ארמון.
א נ י ח ו ש ב ת ש מ פ ה א נ ‘ ל א ח ו ז ר ת.
גומרים להתעלף מהבית, ואז דיויד אומר: “רוצים לעשות טיול טרקטורונים בשקיעה?”.
אני? טרקטורונים? בחיים לא נהגתי בטרקטורון. אחרי שגמרתי לריב עם עצמי אמרתי “כן”.
דויד ואליאנה מביאים את הטרקטורונים השייכים לחברה (כבר אמרתי שהכל כלול?), אני עושה סיבוב תרגול ו… יוצאים לדרך. הנסיעה על דיונות החול והשבילים של לורטו נותנת לי אומץ. אני מנסה להרביץ נסיעה אבל עדיין מפחדת.
השמש שוקעת, נהיה חשוך ואנחנו חוזרים לארמון.
“בואו, הולכים לאכול ארוחת ערב במסעדה של בית המלון בעיר”, אומרים דויד ואליאנה. אוכל זו דרך נהדרת לסיים את היום 🙂
קמים ב- 6:00 בבוקר. הכל עוד חשוך. אפילו הציפורים ישנות על העצים.
אני מתחילה להתארגן ומחכה לזריחה. השמש עולה לאט לאט ומתחילה לצבוע את הים בניצוצות של אור. כמה פשוט ככה יפה.
לקראת השעה שבע יוצאים לדרך.
התכנית להיום – שייט בין האיים לאורך חופי לורטו. כל האיים ובעלי החיים כאן הם חלק משמורת טבע מדברית בשם הפארק הלאומי של מפרץ לורטו (Parque Nacional Bahia Loreto).
דויד ואליאנה מתקתקים הכל – אוכל, שתיה, מגבות, שנורקלים ואפילו מחצלות.
אנחנו שטים בסירה ששייכת לטום, בעל החברה.
ממש כיף כאן. מים צלולים בגוונים משגעים. שטים בין האיים ומקבלים הסבר מדויד על האזור.
פתאום מישהו צועק: “תראו שם” ומצביע על נקודה רחוקה. אנחנו מתקרבים עם הסירה ורואים לפנינו להקת דולפינים גדולה מקפצת מולנו.
איזה אושר.
זה הדבר הכי מדהים שחווינו כאן, by far.
במשך דקות ארוכות אנחנו שטים במהירות והדולפינים יחד איתנו, שוחים מכל הצדדים, קופצים ומשפריצים עלינו מים.
ממשיכים בשיט. לא רחוק מאיתנו יושבת קבוצה של כלבי ים קטנים, משתזפת על הסלעים ומחכה לאמא שתביא אוכל. הייתי יכולה להיות כאן שעות.
לא רחוק מאתנו ירדו כמה תיירים מהסירה שלהם כדי לשחות עם כלבי הים. לי לא היה אומץ.
אנחנו ממשיכים לאחד האיים היפים כאן, האי קורונדו (Isla Coronados). יש כאן חוף חולי מדהים, מים בצבעים משגעים ודגים צבעוניים. כיף.
הרבה זמן לא הייתי בים. מסתבר שאני צריכה לטוס לקצה העולם בשביל זה.
בחוף של קורנדו שיחנו במים הצלולים, עשינו קצת שנורקלינג, אכלנו ונחנו.
השייט נגמר. אנחנו חוזרים עייפים לארמון. מתארגנים לצהריים ולשנצ. אהבתי.
“מה דעתכם להזמין אוכל ולאכול בבית?” אני שואלת, מנסה לא לצאת מהמזגן.
“יש לנו כאן נוף משגע, יותר מאשר במסעדה, ושקט…”, אני מוסיפה.
הרעיון שלי התקבל ודוד נסע להביא לנו אוכל מהמסעדה.
בינתיים כל השאר יוצאים שוב לטיול טרקטורונים. אני מעדיפה להישאר במזגן. חננה שכמותי. אחר כך סיפרו לי שניר נהגה קצת על הטרקטורון לבדה.
מיום ליום הקימה בבוקר נעשית מוקדם יותר. חם פה מאוד באוגוסט (כמו אילת) וכדי לעשות משהו, צריך לנצל את הבוקר המוקדם. יש לזה יתרון נוסף- אני מקבלת הזדמנויות טובות לצלם את הזריחה.
אנחנו יוצאים לטיול סוסים. נראה לי שרכבתי פעם מזמן, בגלגול הקודם. אני קצת בלחץ מהשרירים התפוסים שיהיו לי בסוף, אבל זורמת.
קשים חייה של בלוגרית טיולים.
אני עולה בחשש מסויים על הסוס שקיבלתי, אבל שותה מיץ אומץ ומתגברת.
“את מקבלת את הסוס הכי עדין” אומר לי הבחור של הסוסים. השמש עולה מהים ואנחנו מתחילים לרכוב לאורך החוף. בהתחלה רכיבה עדינה, אבל ככל שעובר הזמן אני מגלה שרירים שלא ידעתי על קיומם. הסוס “העדין” שלי מגלה מנהיגות ומתחיל לרוץ. כואב לי, חם לי, אני מזיעה ורק מתפללת שיגמר כבר.
מפה לשם, מי פנוי לעשות מסז’?
חוזרים הביתה לארוחת הבוקר. באמת ארוחה טובה. “יש לכם 20 דקות לנוח. ב- 11:00 נוסעים ל”מסיון סן חביאר”. אומר לנו דויד. עם כל הכבוד לחביאר, אני לא מסוגלת לזוז. כל אחד פרש לחדר שלו לנוח 20 דקות. התעוררנו אחרי שעתיים. לא מסיון ולא נעליים.
אז למרות שלא נסענו למסיון, הלכתי ובדקתי מה הפסדנו.
מסיון סן חביאר (San Javier Mission) נמצא כשעה נסיעה מלורטו. אפשר להגיע לשם ברכב, במונית או בטיול מאורגן. המסיון הוקם בשנת 1699, שנתיים אחרי הקמת המסיון בלורטו ונסגר ב- 1817. ולמרות שעברו מעל 300 שנה מאז הוקם, הוא נשאר עומד ויציב כמו אז, בתוך נווה מדבר מקומי. במקום יש גם 2 מסעדות ומלון המציע ארוחות בוקר.
אם כבר התפנה זמן, למה לא לנצל אותו לבריכה. אז ניצלנו. המים חמים כמו מקלחת. ככה זה כשיש סחוניה דיל’ מות בחוץ. אפשר לשים מים בכוס והם מתחממים לבד.
“אמא, אולי נעשה גם היום טרקטורונים?” מבקשת ניר. “ו…. אני נוהגת לבד”.
מוציאים את הטרקטורונים מהגרג’ (ציינתי כבר שהטרקטורונים שייכים לחברה ואפשר לטייל איתם כמה שרוצים?) ויוצאים לחצי שעה של רכיבה בשקיעה.
והיא באמת נהגה לבד על הטרקטורון.
מתי היא גדלה כל כך?
היום יש לנו ארוחת ערב מקסיקנית אוטנטית. דיויד מבשל לנו קרנה קסדה. אני מקווה שאמרתי את זה נכון… ולא, אל תשאלו אותי מה יש שם, אבל זה טעים.
זהו, פורשת לישון. מחר קמים ב- 5:00 בבוקר.
יוצאים ליום דייג. גם היום קמים בשעה לא הגיונית ( 4:45) ויוצאים מהבית מוקדם בבוקר כדי לתפוס את השעות הפחות חמות.
דויד ואליאנה מגיעים לאסוף אותנו. אני רואה שהם כבר הכינו לנו סנדוויצ’ים, מים ופירות לדרך. איזה שרות.
עדיין חושך בחוץ והעיר עוד ישנה. מזג האוויר חם ולח אבל יש רוח קלילה באוויר שהופכת את זה לנסבל.
הפעם מצטרף אלינו טום קנטור, בעל החברה.
יש איזו פרוצדורה שבה אנחנו נוסעים למגרש שם מאוחסנת הסירה של טום, עולים על הסירה כבר במגרש, שם הסירה מתחברת לטנדר, ונוסעים ברחבי העיר על הסירה עד למרינה. קצת הזוי.
מתחילים בשיט בדיוק בשעת הזריחה. השמש עולה לאט ואני לא שובעת מהמראות. כל כך שליו, כל כך יפה. ביום-יום לא יוצא לי לראות את הזריחה ולכן כל יום כזה פה, שקמים מוקדם, גורם לי להתרגשות גדולה.
זו פעם ראשונה שאני יוצאת לדייג, מה שנקרא “פישינג” בלעז. קרלוס הוא גם הקפטן וגם הדייג הראשי.
קרלוס זורק רשת דייגים גדולה למים ותופס קבוצה גדולה של סרדינים. בהמשך הם ישמשו כפתיונות לדגים הגדולים יותר.
יוצאים מהמרינה לכיוון האזור בו נמצאים הדגים.
תכל’ס, קרלוס עושה את כל העבודה. מחזיק את החכה ומחכה בסבלנות עד שייתפס דג. כאשר הדג נתפס, הוא מעביר את החכה לאחד מאיתנו כדי שימשוך את הדג אל הסירה.
“קחי”, הוא אומר לי ומעביר לי את החכה עם הדג המפרפר. אני מחזיקה את החכה, מסתכלת על הדג ומתחילה לצרוח.
זהו, הבנתי את הרעיון. הספיק לי ל- 20 השנים הבאות. גם ככה אני לא אוהבת דגים.
אבל השייט עצמו היה מהנה. אחרי כמה שעות בים, הצלחנו לתפוס כמה דגים גדולים. לחבר’ה יש מה לאכול בערב.
טום, בעל החברה, התגלה כאיש חם ומקסים, עם סיפור חיים מרתק. חלק ממנו שמענו על הסירה. את החלק השני נקבל הערב, בארוחה אליה אנחנו מוזמנים, אצלו בבית.
חוזרים לעיר. “אתם תלכו לנוח עכשיו. אני הולך לבשל לכם את ארוחת הערב. נתראה מאוחר יותר”. אומר טום והולך אל הבית שלו שנמצא לא רחוק מהבית שלנו.
טום מכין לנו ארוחת הערב. ארוחה נהדרת, טעימה ממש. יושבים אל השולחן והוא מספר לנו את סיפור חייו. אנחנו יושבים מרותקים. מידי פעם צוחקים, מידי פעם פוערים פה.
ככה עברו להן כמה שעות, ממש מהנות.
“איך בא לי לעשות קייאקים מחר בבוקר, לפני הטיסה” אומרת אליאנה, אחת המלוות שלנו. “מה אתם אומרים? מתאים לכם?”
“ברור”.
“סבבה, אז 6:30 בבוקר אני אצלכם”.
קטן עלי 6:30 בבוקר, אחרי כל השבוע הזה.
כבר אמרתי שאני נשארת פה?
היום האחרון שלנו בלורטו חייב להיות מנוצל כמו שצריך. יש לנו טיסה חזרה לטיחואנה בצהריים, אז יש לנו זמן לשייט בקייקים ובסאפ.
אליאנה ודיויד מגיעים אלינו ב 6:30 בבוקר.
הקייאקים ולוחות הסאפ הם חלק מהציוד שנמצא בבית, הים נמצא 2 מטר מאיתנו.
תוך דקה אנחנו במים. השמש בדיוק מתחילה לזרוח והמים חמים. מטורף.
אני חותרת בקייאק לכיוון הים. הים רגוע בלי גלים. בשלב מסויים אני עוצרת. ככה סתם, בלי מטרה. רק כדי להתנדנד ברכות. זמן לחשוב, להקשיב לגלים, להקשיב לעצמי.
מושלם. פשוט מושלם.
אוטוטו עוזבים את המקום שהיה הבית שלנו בימים האחרונים.
אנחנו נוסעים למרכז העיר לאכול ארוחת בוקר ולהסתובב.
גיליתי עיר נעימה עם טיילת נחמדה ומרכז צבעוני מהמם. עיר עם אווירה. ובגלל שאין המון אנשים, היא גם שקטה ורגועה.
אני פשוט אתן לתמונות לדבר.
זהו. נגמר. נוסעים אל שדה התעופה.
שוב אותו נוהל- טיסה לטיחואנה ומעבר בגשר חזרה אל סן דייגו.
מי זו חברת טיירה מרינה טורס ומה הטיול כולל?
4 ימים בלוס אנג’לס
4 ימים בסן דייגו
איך אני שמחה שהגעתם לפוסט הזה 🙂
הכי אני נהנית לכתוב פוסטים שעוזרים לכם בתכנון הטיול בארצות הברית.
חשוב לדעת – לפעמים חלק מהקישורים לאטרקציות שייכים לתכנית שותפים. כלומר, כל רכישה שמתבצעת באמצעות קישורים אלו מזכה אותי בעמלה קטנה. ניסיתי למצוא עבורכם את המחירים הזולים ביותר, אולם בכל מקרה אני ממליצה לעשות השוואת מחירים. ראוי לציין שרוב הקישורים באתר אינם קישורי שותפים.
ומשהו אחרון לסיום – תזכרו תמיד: זו לא התכנית, זה התכנון.
It Is Only Fair To Share
אושרה קמחי
בלוגרית טיולים ויועצת טיולים בארצות הברית, עם התמחות בטיול עם קרוואנים בארצות הברית.
את האהבה לטיולים רכשתי עוד כילדה בתנועת הנוער, ואח”כ לאחר הצבא בטיולים בארץ ובעולם.
מתוך האהבה שלי לטיולים ולתכנון טיולים למדתי וסיימתי בהצלחה קורס סוכני נסיעות ויועצי תיירות.
אושרה קמחי
בלוגרית טיולים ויועצת טיולים בארצות הברית, עם התמחות בטיול עם קרוואנים בארצות הברית. את האהבה לטיולים רכשתי עוד כילדה בתנועת הנוער, ואח”כ לאחר הצבא בטיולים בארץ ובעולם. מתוך האהבה שלי לטיולים ולתכנון טיולים למדתי וסיימתי בהצלחה קורס סוכני נסיעות ויועצי תיירות.
על המזוודות © 2019 כל הזכויות שמורות | עיצוב ובניית אתר על ידי 365evo Web Solutions
