break a leg

הפעם נסענו בלי הילדים ובלי קרוואן אך עם 2 זוגות חברים טובים ורכב אחד גדול.

יום לפני הטיסה מתחה רויטל רצועה ברגל באופן שהקשה עליה מאוד את ההליכה. בשדה התעופה היא קיבלה כיסא גלגלים, דבר שבאופן אוטומטי שידרג אותה (ואותנו) למעמד של כוכבי-על עם כל הטבות האח”מים הכרוכות בכך.
בגלל נכותה הזמנית זכינו לעבור את כל תהליך בדיקת המזוודות וביקורת הגבולות במחלקת העסקים ולחסוך זמן יקר של עמידה בתורים. המסקנה הברורה מהיום הזה היא שכדאי מאוד לשבור למישהו רגל יום לפני הטיסה. זה משתלם אח”כ לכל הקבוצה.

יום ה’ 24/9/09

טיסה 153 של דלתא הביאה אותנו לניו אורלינס אחרי 19 שעות בדרכים ועצירה בנמל התעופה של אטלנטה לטובת מחלקת ההגירה האמריקאית.
נמל התעופה של אטלנטה הוא נמל תעופה ענק, כשהמעבר מרציף לרציף מתבצע באמצעות רכבת. גם כאן זכינו ליחס של אח”מים הודות לנכה הצמודה שהבאנו מהבית. הועברנו אחר כבוד לבדיקת דרכונים בתור המיועד לנכים. הפקידה החביבה במחלקת ההגירה סיימה מהר את התהליך, ולנו נותרו כשעתיים לבזבז עד טיסת ההמשך לניו אורלינס. פירגנו לעצמנו קפה וגלידות והלכנו לשער היציאה.

ניו אורלינס – חזרתי אלייך שנית

יום ו’ 25/9/09

טיסת ההמשך אל ניו אורלינס הייתה בבוקר ואנו זכינו לראות את מראה הביצות ממעוף הציפור.

אל ניו אורלינס אני חוזרת אחרי 5 שנים בגעגוע רב ובהתרגשות גדולה. בפעם הקודמת טיילנו בהרכב משפחתי מלא עם קרוואן.

נחתנו בניו אורלינס (מדינת לואיזיאנה) העיר, שבצדק נקראת Big Easy. לכולם פה יש זמן ואם רוצים להכיר את העיר, צריך להקדיש מס’ ימים, לטייל מעט, לשבת באחד מבתי הקפה ולהרגע לצלילי מוסיקת הג’אז הבוקעת מכל מקום.

ניו אורלינס החלה את ימיה במאה ה- 18 כאשר מהגרים צרפתים שהגיעו אליה מהעיר אורלין בצרפת, קראו לה על שם העיר שנטשו, ניו-אורלינס, אורלין החדשה.

בהתרגשות גדולה יצאנו אל שדה תעופה קטנטן ומזג אויר חם ומהביל. השמיים אפורים והלחות כאן גבוהה מאוד (90%). מידי פעם אף התרעננו בגשם מקומי.

הרובע הצרפתי

תוך דקות התייצבו מולנו 2 מוניות שלקחו אותנו (15$ לאדם) אל המלון ברובע הצרפתי.
הרובע הצרפתי (French Quarter) בניו אורלינס הוא המוקד התיירותי העיקרי והכמעט יחיד בעיר, הסוחף אליו מדי שנה מליוני תיירים בחגיגות המארדי גרא (Mardi Gras) – יום שלישי השמן – תקופה של חגיגות ופסטיבלים שהחלו בשנת 1857 ומתקיימים כל שנה מאז החל מ- 6 בינואר ונמשכים עד ל- 24 בפברואר לתהלוכה הגדולה המזכירה את הקרנבל בברזיל.

התרעננו מעט במלון ויצאנו לשיטוט בעיר. מבית המלון השאלנו כיסא גלגלים לרויטל ויצאנו החוצה. המעבר מהמזגן במלון ללחות בחוץ היה קשה. הלחות נוראה וכבר בפתח המלון הרגשנו את הזיעה מתחת לבגדים.

היעד הראשון שלנו היה אוכל (טיול למטיבי לסת). בקרבת המלון מצאנו פיצריה. נכנסנו והזמנו. כל אחד בחר לעצמו פיצה על פי רמת הרעב שלו. כאשר הגיעו הפיצות פרצנו בצחוק למראה הגודל. מפיצה אישית הפכה המנה לפיצה שכונתית. שבענו רק מהמראה, מה גם, שהפיצה לא היתה טעימה כל כך.

מהפיצה המשכנו למפעל הסיגרים (Cigar Factory) שנמצא ברחוב Decatur.
בשורה ארוכה ישבו כ-6 גברים ומגלגלים עלים באצבעות מיומנות לצלילי מוסיקה לטינית. מעניין לראות את תהליך יצור הטבק מפרישת העלים, מילויים, גלגולם, חיתוכם, ועד היותם יפים ומהודרים פשוט – נכנסים ומסתכלים. דודי הרגיש בעננים. הכניסה חינם.

המשך השיטוט הוביל אותנו,דרך חנויות המזכרות אל כיכר ג’קסון (Jackson Square) – הנמצאת בדרום הרובע הצרפתי ומשמשת כנקודת ההתחלה הראשית והחשובה ביותר למבקרים ברובע. בעבר קישטו את הכיכר עמודי תלייה ועד לפני כמאה שנה שימשה הכיכר כרחבת מסדרים לצבא. כמו כן התקיים הטקס המפורסם שבו קנתה ארצות-הברית רשמית את מדינת לואיזיאנה מנפוליאון. הכיכר שוקמה בשנת 1951, ואז הציבו במרכזה את פסלו של הנשיא אנדריו ג’קסון, גיבור הקרב על ניו-אורלינס.

כיום נמצא בכיכר פארק נעים עם שבילי הליכה וספסלים. בקצה הפארק עומדת בגאון קתדרלת סינט לואיס (Saint Louis Cathedral) על שלושת צריחיה המרשימים. הקתדרלה היא המונומנט הבולט בעיר וניתן לזהות אותה בקלות גם מעברו השני של נהר המיסיסיפי.
אתנחתא קלה עשינו בקפה דו-מונד (Café du Monde) המיתולוגי ברח’ Decatur, בצמוד לכיכר ג’קסון שם שתינו Café au lait, המזכיר בטעמו את נס הקפה בארץ, ואכלנו את הסופגניות הטעימות והמפורסמות שלהם. ליד הקפה ניגנו שתי נערות צעירות הופעת רחוב.

המשכנו לטייל ברובע ועברנו דרך סימטת הפיראטים (Pirates Alley), סימטה פשוטה שהיוותה מושא להרבה אגדות, חלקן נכונות וחלקן לא. חלק מהאגדות סוברות כי בעבר שימשה הסמטה גן עדן לפירטים. אגדות אחרות טוענות כי שם היה מקום מכירת העבדים. בעבר נקראה הסימטה בשם סמטת אורלינס, אולם באמצע שנות ה- 60 של המאה הקודמת שונה שמה ע”י העיר לסמטת הפירטים.

אם מביטים במורד הסמטה ניתן לראות את קתדרלת סנט לואיס מצד ימין. בצד שמאל של הסימטה רואים את מוזיאון הקבילידו. מיד אחרי הקבילידו, ליד פנס הרחוב שכן הצינוק הספרדי. מעניין לדמיין את הפירטים מתהלכים בין הצינוק לכנסיה.

בשלב מסויים התפצלנו ואני ועוד חבר הלכנו למוזיאון הוודו (Voodoo Museum). את פנינו קיבל הכומר ג’ון. המקום הוא שילוב של חנות שיקויים ומוזיאון הממוקם במבנה בעל 3 חדרים. במוזיאון (2 חדרים קטנים) ניתן לראות בובות וודו ואף לקבל הסבר איך להכין אותן, ללמוד על מקורות הדת הזו, לראות פסלים ועצמים המשמשים לכישוף ולטראנס ועוד. בחנות עצמה יש המון בקבוקים קטנים עם תמציות שונות, שקיות קטנות עם עשבים, בובות קטנות וכל מה שתזדקקו לו כדי לעורר את כוחות הכישוף שלכם ולהשאיר אותם בפעולה.

מאחר שהמוזיאון היה ריק היה לכומר זמן לדבר איתנו ולספר לנו על עצמו ועל הוודו. משפחתו הגיעה לפני 200 שנה מאירופה לווירג’יניה ויש להם אדמות בווירג’יניה ובניו אורלינס. אימו וסבתו היו כוהנות וודו והוא כבר דור שלישי לכוהני וודו. בהמשך זכיתי לקבל ממנו ברכה.

טיפ – שווה לבקר במוזיאון רק כאשר הוא אינו צפוף, ויש מדריך פנוי שיכול להסביר על השיקויים, הטקסים והאנשים, שכן התצוגות אינן ברורות מאליהן. כניסה 5$. להקדיש חצי שעה .

חזרנו למלון דרך רחוב בורבון הצוהל היישר לשינה מקודמת.

החשמלית העתיקה של ניו אורלינס

יום שבת 26/9/09

התעוררנו מוקדם בבוקר ולאחר ארוחת בוקר קונטיננטלית התחלנו ללכת על רחוב מגזין, שאמור להיות רוחב עם הרבה חנויות. רחוב מגזין הוא רחוב ארוך מאוד ואנו התחלנו אותו מאזור הרובע הצרפתי. הדרך היתה מאוד בעיתית. בשלב מסויים באמצע הרחוב בוצעו עבודות עפר דבר שגרם לנו לפנות לרחוב אחר. בקיצור, לא חנויות ולא נעלים. חזרנו לרחוב צ’ארלס (Charles Street ) ממנו עלינו על החשמלית עד לרובע הגנים (Garden District).

האוטובוס החשמלי בניו אורלינס נשאר שריד מהדרום העתיק. הנסיעה בו היא חוויה מיוחדת. הנהג יושב או עומד לפרקים כשהוא שולט ברכב בידו השמאלית, המזיזה ימינה ושמאלה ידית ברזל עצומה, שהיא הגז וידו הימנית שולטת במעצור. הנסיעה רועשת מאוד ואיטית אולם מהנה וחווייתית. בשתי הקצוות של כל קרון יש עמדה נהיגה לנהג ועל מנת לשנות את כיוון הנסיעה, הנהג עובר לקצה השני של הקרון ובדרך מסיט את גב המושבים לצד השני על מנת שהנוסעים יהיו עם פניהם לכיוון הנסיעה.

בניו אורלינס יש שני קווי חשמלית פעילים:

קו החשמלית סיינט צ’רלס סטריט (The St. Charles Avenue Streetcar) פועל מהשנים 1923-1924. הקרוניות הירוקות עוברות לאורך פרברים המלאים באדריכלות ג’ורג’יאנית ובכנסיות מצועצעות ומגיעות לרובע הגנים Garden District) ).

בקו החשמלית לאורך שפת-הנהר נוסעות קרוניות אדומות וותיקות על קו המסילה הישן לאורך הרציפים. מסלול חשמלית של כשלושה ק”מ מחבר בין מטבעת ארצות הברית הישנה, בקצהו הדרומי של הרובע הצרפתי ליד פובור מאריני, לבין מרכז הכנסים (Convention Center) )במעלה הנהר, כשהוא עובר בדרכו בקאנאל סטריט.
Streetcars in New Orleans

רובע הגנים

במהלך הנסיעה עברנו דרך רובע הגנים – הגרדן-דיסטריקט – Garden District) ) – שכונת מגורים המלאה בבתים בצבעים שונים ובסגנונות שונים שנשתמרו ושופצו מהמאה ה- 17-18. רובע היסטורי לאומי שעצי אלון עתיקים מקשטים את שדרותיו המרווחות. חלק מהבתים האלגנטיים של הרובע הוקמו עוד לפני מלחמת האזרחים. בטיול ברובע ניתן למצוא בתי-אחוזה ג’ורג’יאניים. תקנות לשימור האדריכלות בו מונעות מיזמים לנגוס באופיו העתיק.

באחד הפארקים ברובע הגנים גילינו יריד אומניות ענק. הסתובבנו בין הדוכנים השונים.

סיורים מודרכים ברובע הגנים בניו אורלינס >>

החום והלחות העיקו אז החלטנו לחזור חזרה לרובע הצרפתי, שוב בחשמלית. ירדנו היישר אצל פורטונה במסעדת DIXIE GYRO, אצלה אכלנו ארוחת צהריים ים תיכונית.

פורטונה הגיעה אל ניו אורלינס לפני 30 משנה מנהריה ומבשלת במסעדה שלה אוכל יווני/ישראלי/טורקי. היה טעים מאוד.

השוק הצרפתי

הנקודה הבאה אליה הגענו הייתה השוק הצרפתי (French Market) – השוק ממוקם בחלק ההיסטורי של הרובע הצרפתי.

שוק זה מתקיים כבר יותר ממאתיים שנה (מ- 1791) , מתחת לקשתות הגדולות אשר בנו המתיישבים הצרפתיים הראשונים של העיר. בביקור הקודם שלנו בעיר השוק היה תוסס יותר ומעניין יותר, אולם היום מצאנו שוק המיועד בעיקר לתיירים בלי מציאות גדולות.

מהשוק טיילנו בוולדנברג פארק (Woldenberg Riverfront Park) המשתרע לאורך הטיילת של נהר המיסיסיפי.

מסלול ההליכה נמשך לאורך הלבנים האדומות מהאקווריום (the Aquarium of the Americas) ועד לכיכר ג’קסון (Jackson Square) ברובע הצרפתי. הפארק נקרא על שמו של הנדבן מלקולם וולנדברג (Malcolm Woldenberg).

ההליכה לאורך הטיילת מאפשרת תצפית טובה על נהר המיסיספי ומגלה גלריה של פסלים מעניינים הפזורים בדשא, ספסלי ישיבה, מקומות לפיקניק בין עצי המגנוליה וכן אתרים הסטורים.

הצד השני של הנהר

הטיילת הובילה אותנו חזרה אל רחוב קנאל שם לקחנו מעבורת לצד השני של נהר המיסיסיפי.
המעבורת של רחוב קנאל (Canal Street Ferry) היא מעבורת היסטורית הפועלת משנת 1827. היא יוצאת מהרציף ברחוב קנאל מס` 1 , חוצה את נהר המיסיסיפי אל שכונת Algiers Point ההhסטורית. המעבורת מהצד השני נקראת The Algiers Ferry.

תוך כדי שיט התכסו השמים בעננים אפורים וגשם חם החל לרדת.

התכנון שלנו היה להגיע אל עולם המארדי גרא (Mardi Gras World), סטודיו גדול שם מייצרים את בובות המארדי גרא הענקיות, דרך טיילת Jazz Walk of Fame אולם כבר בתחילת ההליכה עצר אותנו נהג מונית והודיע לנו שעולם המארדי גרא סגור ועבר למקום אחר. בצער חזרנו אל הטרמינל להמתין למעבורת שתיקח אותנו חזרה אל ניו אורלינס.

זה לא ניו אורלינס בלי רחוב בורבון

את ארוחת הערב החלטנו לאכול במסעדה ברחוב בורבון Bourbon Street)), הוא רחוב הזימה עם חיי לילה סוערים ומופעי סקס מחוצפים.

למסעדה (כמו להרבה מסעדות נוספות באזור) יש מרפסת בקומה השנייה. ישבנו במרפסת הגבוהה ואכלנו תוך כדי שאנו נהנים מהמולת הרחוב שהיתה רבה גם בשעות הקטנות של הלילה.

לכל אורך הרחוב ניתן למצוא מסעדות, בארים ומועדונים למבוגרים. השתיה בניו אורלינס מותרת במשך כל שעות היום ולא מוגבלת לתחום הפאבים בלבד. הצטיידנו ב”בירה לדרך” או “קוקטייל לדרך” המוגשים בכוסות פלסטיק מיוחדים שנשארים למזכרת והשתלבנו בין החוגגים.

על המרפסות השונות עמדו אנשים וזרקו שרשראות מארדי גרא לאלו שעברו ברחוב למטה. במרפסות אחרות עמדו נשים בלבוש מינימלי וזרקו גם הן שרשראות, בעיקר לגברים.

החזרה למלון היתה ארוכה ואיטית משחשבנו….

לינה בניו אורלינס- Bienville House Hotel
מלון בוטיק קטן ברחוב דקאטור, 3 כוכבים, רמת המלצה של 4 כוכבים מתוך 5 באתר TRIPADVISOR. מיקום מצויין – ממוקם בתוך הרובע הצרפתי מרחק דקות הליכה מכל מקום ברובע. ארוחת בוקר, אינטרנט בתשלום (בעייתי בהתחברות), חנייה בתשלום.