אריזונה – כביש 66 וסיום בפיניקס

הפוסט הזה הוא חלק מטיול של 3 שבועות בדרום מערב ארצות הברית,
במהלכו טיילנו באריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו, יוטה ונבדה.

הפוסט הקודם: נבדה- לאס וגאס

יום ה’ 18/10/2013

התכנית להיום, נסיעה על כביש 66 ההיסטורי עד אוטמן ומשם לפיניקס בנסיעה מהירה.

יצאנו מנידלס (Needles) לכיוון הגבול בין קליפורניה ואריזונה. לאחר מיילים ספורים נכנסנו לכביש 66 הישן והמוכר. בכניסה לכביש יש שלט: “לא להיכנס כשהכביש מוצף”, ואכן את הכביש חוצים הרבה ערוצים יבשים המציפים את הכביש בעת שיטפון.

אוטמן (Oatman) – פעם שניה

זו הפעם השניה שלנו באוטמן (כאן תוכלו לקרוא קצת יותר על העיירה, כשהגענו אליה במסגרת טיול קרוואנים ארוך)
הגענו לעיירה ומיד מצאנו מקום חנייה. קצת יותר פשוט כשאתה עם רכב מאשר עם קרוואן.

הסתובבנו בעיירה ונראה שכלום לא השתנה ב-8 השנים האחרונות, וזה בעצם הקסם שלה. היא תקועה בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

החמורים עדיין מסתובבים, חנויות המזכרות קצת יותר מגוונות, מופע הרחוב מציג דרמה חדשה והמסעדה עם הדולרים נמצאת באותו מקום ומגישה את אותו תפריט.

טיפ חשוב – אם אתם מתכננים לבקר לעיירה, תנסו להגיע בצהריים, לא לפני השעה 12:00. בשעות הבוקר והערב דיי שומם כאן.

חמורים ברחוב הראשי – החמורים עדיין מסתובבים ברחובות. תושבי העיירה אימצו אותם ומספקים להם אוכל והגנה והחמורים בתמורה מהווים אטרקציה תיירותית נחמדה. בשעת הצהריים מביאים אותם לרחוב הראשי ונותנים לתיירים הזדמנות להאכיל אותם בגזר. במקום היה גם עיר קטן שהגיע לעיירה ואומץ ע”י הלהקה. על גבו היה שלט בסגנון: “אסור לי גזר, אני עוד קטן ושותה רק חלב”.

מסעדה עם קירות עטופים בדולרים  ( Oatman Hotel Restaurant) – הקטע של המסעדה הזו היא המזכרות שמשאירים האורחים המגיעים למסעדה: דולר עם השם שלך. בביקור הקודם השארנו שם דולר.

הלכנו לבדוק אם הדולר שהשארנו לפני 8 שנים עדיין במקומו והתאכזבנו לגלות שהדולר שלנו קבור בתוך שכבת דולרים חדשה. בכלל, נראה שנוספו הרבה מאוד דולרים למסעדה הזו. מעניין כמה היא שווה עכשיו.
ההמבורגר עצמו שהזמנו היה טעים מאוד.

מופע רחוב – מידי יום מתקיים בעיירה מופע רחוב שהשחקנים הראשיים בו הם בעלי החנויות עצמן. בסיום המופע עובר כובע בין בצופים. התרומות מיועדות לנקיון השירותים הציבוריים המיועדים לתיירים.
השלט בעיירה אומר שמופע הרחוב יתקיים בשעה 12:00 וגם בשעה 14:30. בפועל מופע הרחוב היה בשעה 13:30. כנראה מחכים שיהיה מספיק קהל.

מה שרואים מכאן לא רואים משם

קרה לא פעם במהלך הטיולים בעולם שאנשים שמעו אותנו מדברים בעברית או מדברים באנגלית עם מבטא ושאלו אותנו מאיפה אנחנו. כאשר ענינו שאנחנו מישראל, הינו מקבלים תגובות מעניינות, בד”כ אוהדות.

הפעם, התגלגלה לה שיחה, שבדיעבד היא נורא מצחיקה.

נכנסנו לאחת מחנויות המזכרות באוטמן. כאשר המוכר בחנות שמע שאנחנו מישראל, התחילה להתגלגל שיחה על פוליטיקה בישראל והשוואה בין ישראל לארה”ב.

המוכר: “ישראל זו מדינה חזקה. מישהו עושה משהו רע, ישר שמים עליו את היד ומטפלים בו”.
אני: “ממש לא. דווקא להיפך. אצלנו העבריינים לא מפחדים מהמשטרה, ואם תופס אותך שוטר בכביש, אתה עוד מתווכח איתו שהוא לא בסדר. אצלכם האזרחים פוחדים מהמשטרה”.
הוא: “מה פתאום! תיראי את הפלסטינים בעזה, כל הזמן יורים עליכם ומציקים לכם (כאן הוא מוציא מפית נייר ומשרטט לי את הגבול ומלווה את ההסבר בקולות פיצוץ). אתם מוציאים מטוס, יורים עליהם בום, בום, וסוגרים עניין. כל הכבוד לכם”.
אני מנסה להסביר לו שזה לא ממש ככה אבל הוא בשלו: “ישראל וארה”ב הן מדינות ידידות כבר הרבה זמן. אם צריך לבחור צבא להתאמן איתו זה הצבא הישראלי. הוא צבא טוב, מיומן ומאומן שאפשר לסמוך עליו”. פה כבר התחלתי להסכים איתו.
שמעתם חיילנו? אתם הכי טובים בעולם.

בחיוך עזבנו את אוטמן ואת כביש 66 והמשכנו בנסיעה היישר אל פיניקס אל החברים שיארחו אותנו עד הטיסה.

יום ו’ 19/10/2013

היומיים הבאים בפיניקס מוקדשים לבילוי אצל החברים בפיניקס.
במהלך הביקור ערכנו קניות אחרונות, השתתפנו בארוחות פרידה לקראת החזרה של המשפחה ארצה, צפינו במשחק פוטבול של הילד בבית הספר היהודי (פעם ראשונה שאני רואה משחק פוטבול וגם מבינה מה קורה בו) ובמכירת חצר (Garage Sale) שנערכה בבית לקראת החזרה, בה מצאתי את עצמי מתווכת בספרדית על המחיר של המוצרים. השתמשתי במילים שכבר שכחתי משיעורי הספרדית שלקחתי בעבר…

חזרנו שמחים, עם טעם של עוד.

המסלול שלנו

הפוסט הקודם: נבדה- לאס וגאס