קולורדו – הקניון השחור של הגאניסון (The Black Canyon of the Gunnison)

הפוסט הזה הוא חלק מטיול של 3 שבועות בדרום מערב ארצות הברית,
במהלכו טיילנו באריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו, יוטה ונבדה.

הפוסט הקודם: קולורדו – מדרום לצפון לאורך כביש 550
הפוסט הבא: יוטה האדומה

קניון עם קירות אבן שחורים ו"מעוצבים" כמו מחטים, מתחתיו זורם נהר הגאניסון (Gunnison).

יום חמישי 11/10/2012

בפעם הקודמת שהיינו כאן, הכל היה מכוסה שלג וסגור, מלבד התצפית שליד מרכז המבקרים. הפעם יכולנו ליהנות מכל מה שיש לפארק להציע.

לפארק יש שתי כניסות: דרומית וצפונית, כל אחת לגדה אחרת של הקניון. המרחק בין שתי הכניסות הוא 92 מייל (לדברי הריינג'רית בכניסה וגם ע"פ המפות). בגדה הצפונית יש פחות תצפיות וניתן להגיע לנהר עצמו רק בהליכה ברגל. בגדה הדרומית יש יותר נקודות תצפית וניתן לרדת אל הנהר עם הרכב.אין גשר בין הגדה הצפונית לדרומית.

מאחר שהגענו ממונטרוז (Montrose), ודרכנו הלאה היתה מערבה, החלטנו להיכנס רק לגדה הדרומית ולוותר על נסיעה לגדה הצפונית וחזרה.

בכניסה הדרומית לפארק מתפצל הכביש: ימינה – דרך המובילה אל שפת הנהר, ושמאלה – דרך התצפיות.

הגענו לפארק בבוקר, השמש זרחה אל מול העיניים שלנו בגדה הדרומית ולכן העדפנו להתחיל את הטיול דווקא בירידה אל הנהר ולהשאיר את התצפיות לשעה מאוחרת יותר, בתקווה לצילומים טובים יותר. פנינו ימינה אל הכביש היורד בפיתולים חדים לתחתית הקניון. קירות הקניון נחשפים אלינו מקרוב מאוד וההתפעלות גדולה.

בכל מקום כתוב שרכב מעל 22 פיט לא יכול לנסוע כאן בגלל הפיתולים החדים. הנהג הצמוד שלי הודיע שאין שום בעיה לנסוע על הכביש עם קרוואן באורך 30 פיט. מאחר והוא בעל הנסיון בנינו, אני מאמינה לו. אם אתם מגיעים עם קרוואן, תחליטו בעצמכם.

 לאורך הכביש המקביל לנהר יש נקודות עצירה עם שולחנות פיקניק.  השקט הגדול, כשרק קולות המים ברקע, עושה את שלו והיום מתחיל בשלווה גדולה. מידי פעם רואים דייג בתוך הנהר הקפוא. להקת ברווזים מושכת את עיננו ואחריה איילה קטנה. מאוד אהבתי את החלק הזה של הקניון.

לאחר הביקור בתחתית הקניון המשכנו לכיוון כביש התצפיות. אין צורך לדעתי להיכנס לכל התצפיות. אני ממליצה להיכנס למרכז המבקרים שנמצא בנקודה Gunnison Point  ולשאול אותם מהן נקודות התצפית היפות ביותר. 

התצפית שהכי אהבתי היא Gunnison Point הנמצאת מרחק הליכה קצרה ממרכז המבקרים. בפעם הקודמת שהיינו כאן, הכל היה מכוסה שלג וסגור, מלבד התצפית שליד מרכז המבקרים שההרים סביבה נראו כמו עוגת קצפת.

נקודת התצפית האחרונה Warner Point  דורשת הליכה של 20 דקות בעליה. ויתרנו עליה. במקום לבזבז קלוריות, החלטנו להחזיר את אלו שאיבדנו עד כה והתיישבנו לפיקניק של צהריים בחורשה הצמודה.

המסלול שלנו

הצג מפה גדולה יותר

הפוסט הקודם: קולורדו – מדרום לצפון לאורך כביש 550
הפוסט הבא: יוטה האדומה